כשניסים משעל כתב ערוץ 1 ותיק היה בחור צעיר ועיתונאי מתחיל הוא רצה לגשת למשה דיין במזנון הכנסת ולראיין אותו…
"אתה השתגעת?!"
אמרו לו הכתבים הוותיקים והמבינים..
"הוא יאכל אותך בלי מלח! למשה דיין פונים לראיון רק בתיאום מראש, וגם אז הוא מסרב.."
כל הכתבים המנוסים שישבו במשכן הכנסת במזנון באותה שעה הזהירו את ניסים משעל אבל הבחור הצעיר חובש הכיפה היה בעל תשוקה ולא הקשיב להם..
"שלום אדוני השר מה שלומך?"
אמר ניסים משעל למשה דיין שישב בפינה רחוקה ומבודדת עם עצמו במזנון..
משה דיין שהיה חד וקר הרים את עינו האחת מהשולחן, תקע אותה בניסים משעל ושאל אותו:
"מדוע אתה שואל? אתה מתעניין בסרטן שלי?"
ניסים משעל התעשת מיד, הוא היה המום אבל הוא המשיך:
כשאלתי אותך לשלומך אדוני השר, זה היה כמו שאלוקים שאל את אדם בגן עדן: אייכה?
בא ואומר רש"י: זה לא שאלוקים לא ידע היכן היה אדם, הרי אלוקים רואה הכל.. הוא פשוט שאל אותו אייכה כדי להתחיל איתו בשיחה..
וככה גם אני…
גם אני רציתי לבוא איתך בשיחה ופתחתי ושאלתי לשלומך..
משה דיין היה המום מהתשובה.. הוא היה חובב תנ"ך מושבע (וגם עתיקות יש אומרים).
הוא אהב מאוד את התשובה, ומאז עד סוף חייו ניסים משעל היה היחיד שראיין את משה דיין! 🧐
מעבר לחכמה יש פה
גם רגש
גם שכנוע
וגם הצצה למוחו של אדם…
הרי אם היו באים לנסות לשכנע את משה דיין שכתב זוטר באותם ימים יראיין אותו הוא היה מסרב..
וזה ברור שגם אחרי שעות של שכנוע הוא לא היה מסכים…
אבל פה ע"י סיפור קטן של דקות קרסו חומותיו של האיש הקשוח..💂🏻♂️
ומה איתנו?
האם אנחנו יודעים לזהות את החומות של האנשים בחיינו ולבוא איתם בשיחה נעימה?